1ויקלל את יומו, מצאנו הנביאים מקללים כן, כי כן ירמיה אמר ארור היום אשר יולדתי בו, רק הכוונה באיוב היתה רעה כאשר אבאר, וחביריו הכירו מחשבתו מתוך דבריו, ולכן יענוהו קשות:2ועתה אפרש כוונת הספר בכללו. בראות איוב הצרות הרבות והרעות הבאות עליו, והוא יודע בעצמו צדקות נפשו, חשב כי אולי אין דעת וחשבון אצל האלהים במעשה בני אדם וכי ההשגחה מסולקת מהם, ופתח דבריו לאמר, כי ממשלת הכוכבים והמזלות בימי הלידה ורגעי הנולד נותנים לנולד הרעות והטובות, נטה לדעות הוברי שמים המהבילים, ולכן פתח יאבד יום אולד בו, וקלל היום והלילה וכוכבי נשפו ועפעפי שהר כי הם גרמו רעתו, ויטעון מצד גריעת האדם ומעלות האלהים לא ישים אליו לבו, והנה הוא תחת ממשלת המקרה כפי מערכת הכוכבים ומשטרם בארץ, יאמין באדם כמו שיאמין אנחנו בשאר בריות הארץ, כי אין השמירה העליונה בהם רק לקיום המין אין ליחיד מהם עונש או שכר, ולא נאמר שם שחטאו כשישחטו ולא שזכו כשהאריכו ימים והיו מזונותם מצויין להם בשפע, זאת כוונתו במענה הזה הראשון. ויחזיר זאת במענה השני באמרו מה אנוש כי תגדלנו, והראיה עוד על זה שאמר לו אליפז ואמרת מה ידע אל הבעד ערפל ישפוט, עבים סתר לו ולא יראה, זאת הסרת ההשגחה מן השפלים, וחוג שמים יתהלך, השגחתו בקיום המינים בכלל השמים וצבאם, האורח עולם תשמור וגו'. והראה איוב עצמו מתנצל לאמר כי לא היתה הסברא הזאת עמו בשלותו, ואמר אם אראה אור כי יהל וירח יקר הולך, ויפת בסתר לבי, אם אשמח כי רב חילי וכי כביר מצאה ידי, כי היה זה בעיני עון פלילי, כי כחשתי לאל ממעל, שהוא ממעל להם ומאתו הכל לא מכהות כוכב אור והירח. רק עתה בבוא הצרות עליו על לא חמס בכפו היו לו לראיה שההשגחה נעדרה מן השפלים. ולדעת רז"ל היתה תלונתו יותר רעה, אמרו במדרש שמות רבה: רגם את האיקונין, יאבד יום אולד בו, קלל את השלטון, הלילה ההוא יקחהו אפל. יתכונו לומר שמרד במדות יום ולילה מנהיגי עולם השפלים, והמשכיל יבין:3והנה פירשתי לך תלונת איוב בכל הספר הזה עם שאר הטענות הבאות בפסוקים אשר אפרש בעזרת השם. והנה הסתכלתי בספר הזה ואין בטענות איוב ובדברי הביריו זכרון השם הנורא, ולא יזכיר רק שמות אלהות ושדי, הוא השם המקובל להם מן האבות כמו שכתוב וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, ואולם בתחלה הזכיר איוב כשאמר ה' נתן וה' לקח, וכן נזכר בדברי האבות ויקרא שם אברם בשם ה', וזולתו, וכן אמר עוד במענהו הראשון לצופר מי לא ידע בכל אלה כי יד ה' עשתה זאת, אבל בתוכחת במענה ההוא בעצמו אמר, אולם אני אל שדי אדבר והוכח אל אל אחפוץ, ועם השמות האלה יתווכח לעולם. ואשר אמר הן יראת ה' היא חכמה, איננו מן התוכחות והוא כתב אל"ף. וכן הקב"ה במענהו הזכיר לו שמותיו הנכבדים אלה בפסוק הרב עם שדי יסור, ובכל דברי השטן יזכיר השם המיוחד, וכשיחזור לאיוב יאמר אלהים, ירא אלהים, החנם ירא איוב אלהים, לא ירא ה', וכן בסוף הספר אחרי שובו לא יזכיר רק שם המיוחד. והכוונה בזה כי תלונת איוב לאמר, כי הנהגת השפלים בגלגלים ובאמצעות המלאכים שהם נפש לגלגלים, וע"כ יזכיר שם אלהים שהוא כולל כל בני האלהים וצבאות מעלה במקומות רבים, כענין שנאמר כאן ויבואו בני האלהים, ולא הזכיר השם הנכבד שהוא שם העצם, כי אולי לא ידע איוב סודו והנהיגו השפלים וחדשו אותות ומופתים בעולם, כי למשה רבינו נתגלה הדבר הזה, והכלל כי המבין פסוק וארא אל אברהם ואל יצחק וגו' ידע זה. ועתה אשיב לפרש המענה:
